<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ה</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
כל ת"ח שנמצ' רבב בבגדו כלומ' כתם חיי' מית' פי' כגון שעוה או זפת או כתם דם יבש שלא יאמרו דם הנדה הוא כך פשוט בשבת.
אי זהו ת"ח שממנים אותו פרנס על הצבור כל ששואלים אותו הלכה ואומרה ואפילו במסכת כלה כלומר שאין רגילין לשנותה ויש מפרשים שאפילו בזו שהיא קלה. ואי זהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו כל שמניח חפציו ועושה בחפצי שמים למאי נפק' מינה למטרח בביתיה. ואי זהו ת"ח כל ששואלי' אותו דבר הלכה ואומרה ונפק' מינה למנויי ברישא כלומר למנותו בראש עירו ואם בקיא במסכתא אחת למנותו בראש עירו ואם בכל התלמוד למנותו בראש ישיב' כלומ' בכל מקו'. וצריך שיהא בו יראת שמים כדגרסינן ביומא [ע"ב ע"ב] ר' יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח אביי אמר אף נקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב וכו' ואמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב למה זה מחיר וכו' אוי לו לת"ח שעוסק בתורה ואין בו יראת שמי' אמר רבי ינאי חבל על דאיתא ליה ביתא ותרע' לביתי' לא עביד וצריך שיהא תוכו כברו ואם לאו אינו ת"ח. ולת"ח מצווין בני עירו לעשות מלאכתו כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמח:</h2>
ת"ח שיודע שאם ימחה על דבר א' שלא יקבלו אותו ממנו לא יזהיר דהנח להם ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמרינן בתוספת י"ה והני נשי דאכלי ושתו וכו' אבל אם מסופק יזהירם להוציא נפשו כך כתב הרא"ש בתשובה [כלל ו' סי' ג'].
